לחם ושושנים

העבודות נעות בין תיעוד לבדיה, מתוך התבוננות בגוף ובגבולות של זהות ודימוי. הרישום משמש ככלי חקירה פתוח – מהיר, חשוף ונטול היררכיה. עט כדורי ופסטל שמן יוצרים מרחב שבו קו וכתם, תיעוד ומחיקה מתקיימים בו-זמנית. הדימויים המופיעים בעבודות – פורטרטים היברידיים, סצנות תיאטרליות וחפצים – נשענים על מקורות היסטוריים, טכנולוגיים ואישיים, ובוחנים את ההצטלבויות בין אנושי למלאכותי, בין זיכרון לבידוי.