לחם ושושנים

בסדרה הציורים ״קו אופק״ הדימוי מחולק לשני חצאים שווים. ההחלטיות של הקו, מיקומו המדויק והחזרתיות שלו בכל העבודות בסדרה הופכים אותו לאלמנט דומיננטי: כזה שמארגן את המרחב הציורי, מייצר פורמט קבוע וחוקיות ברורה, ומפנה את תשומת הלב אל עצם ההתבוננות. כך נאמנות הדימוי למציאות הופכת מוטלת בספק. המתבונן מוזמן לשחרר את הצורך בקריאה אינפורמטיבית ולהיטמע במצב של השתהות והרפיה