לחם ושושנים

ראשית, יש צורך במגע בחומר. הידיים שלי מורחות צבע חלקלק על בדים שמימדיהם נעים מגודל של יומן לגודלה של שמיכת החורף. הן לשות חימר שנמס מתחת לציפורניים, מתמצק והופך לסך חלקיו של דבר מה גדול יותר. הן מלקטות דברים זעירים שמנצנצים על מדרכת הרחוב ומניחות אותם בעדינות זה מעל זה. כמו קן העורבנית המורכב משלל חפצים מבריקים המחזיר את השתקפותה, כך בבואתי מתהלכת בין המראות שמרפדות את קירות ביתי, ראשה מגיח מערימת הסירים בכיור המטבח והיא מתפתלת סביב הצינור שנפל לרצפת האמבט