כל היצירות של שירה גנור

 
עבודותיה נובעות מדחף פנימי, תחושה גופנית או חיבור אינטואיטיבי לדימוי, ומתפתחות דרך תהליך של ניסוי, הקשבה ובנייה. היא חוקרת את הגבולות שבין שליטה לרכות, בין סדר להפרעה, ומתייחסת אל חומר כאל מרחב פתוח של זיכרון, רגש והשתנות.