לחם ושושנים

סגנונה הציורי נע על הציר שבין הפיגורטיבי למופשט. עבודותיה חוקרות את גבולות מדיום הציור עצמו, הן כמצע דו ממדי והן כמרחב המקיים התרחשות בין אלמנטים. בדי הציור מהווים עבורה מרחב המאפשר משחק ובחינה של המצע הציורי דרך פעולות ציוריות שונות, כגון המצאת קומפוזיציות, עריכה מחודשת של צורות ודימויים והנכחת שכבות הצבע והתהליך הציורי