כל היצירות של מאג'דה חלבי מרעי

 
עונה בודדת, 1966, סיפור מזיכרונה של אחותי ר. חלבי בילדותנו המוקדמת נהגנו ללוות את אבי לאדמתנו ב"נבעת אלחג'ר", עזרנו לו לנטוע עצי תפוח, וחיכינו כמה שנים עד שהצמחים הפכו לעצים והתחילו לשאת פרי. אני ואחיי יוסף וסאנייה – שלושתנו היינו בני פחות מעשר שנים אבל לצערי, זו הייתה העונה הראשונה והאחרונה בו-בזמן, מכיוון שלאחריה הקימו את הגדר, והיינו מנותקים מהעצים ומהאדמה שלנו עד היום. בור, 1966, סיפור מזיכרונה של אחותי ס. חלבי "זהב, המים האלה זהב ממשי", נהג אבא לומר כאשר הוא חפר בטורייה את הבאר. הוא כיוון את זרם המים לצד ימין וחפר בצד שמאל, וכשעומק הקרקעית בצד הזה נהיה גדול יותר, הוא הפך את זרם המים לצד שמאל וחפר בצד ימין. כך המשיך לסירוגין עד שעומק הבאר היה תשעה מטרים. אחותי רסמייה ואני העמסנו על עגלה את האדמה שנחפרה מהבאר ופיזרנו אותה בכל שטח המטע שלנו. יוסף היה צעיר ולא היה יכול לדחוף את העגלה איתנו, אבל הוא התעקש לעזור, אז ביקשנו שימשוך את העגלה מלמעלה בעזרת חוט ברזל. עבדנו כמה שבועות, וכשסיימנו התמלאה הבאר מים. באדמה שפיזרנו בשטח המטע נטע אבי סוגים רבים של פירות וירקות, לצערי כלל לא אכלנו מהם, ולא ראיתי שוב את הבאר או את האדמה. אבי היה מתוסכל ועצוב, וכך הוא גם נפטר. איכר ללא אדמה!