לחם ושושנים

במדיום החמקמק של הדיו, בודקת וייס את גבולות הדימוי, האופן בו הוא הופך מזוהה ברגע אחד ומופשט ברגע אחר ובכך חוקרת את גבולות תפיסת המציאות. העולם המופיע הוא יציר הדמיון אשר שואב מן המציאות הקיימת אך הוא בעל חוקיות והגיון פנימי משלו