ראניה סאלח, מזרח ירושלים: זכויות נשים בביטוח לאומי

rania-saleh-ej

את ראניה סאלח פגשו פעילי מען בלשכת התעסוקה במזרח ירושלים לפני כשנה וחצי. היא באה לסייע למאות נשים שתכופות מתעלפויות עקב הדחק והצפיפות, ואשר נתקלות ברישומי סירוב שרירותיים, מכונות התייצבות מקולקלות, העדר תרגום לערבית, אי התמצאות בנבכי הבירוקרטיה ויחס עויין. 7 שנים התנדבה ראניה למרות היותה גרושה ואם לארבעה ילדים בעקבות טראומה קשה שעברה שם, שהסתיימה בהפלה. כאשר פגשה את פעילי מען בלשכה ב-2015 נוצר קליק מיידי.
ראניה נולדה בשכונת סילואן בירושלים. היא היתה תלמידה מצטיינת, אבל כאשר היתה בת 17 פרצו התנגשויות בין תושבים לחיילים, בתי הספר הושבתו לעיתים תכופות, ולאחר שבדרכה מבית הספר היא הוכתה על ידי חייל, החליט אביה להפסיק את לימודיה. ממילא האמין שתפקידו של הגבר לפרנס ושל האשה לגדל משפחה, והוא לא ראה טעם להתעקש על תעודה. רק אחרי שהחלה לעבוד במען החלה ראניה להשלים בגרויות, ולאחרונה עברה בהצלחה בחינת בגרות באנגלית.
לאחר שהוריה ניסו לשדך אותה לבן דודה, החליטה ראניה להתארס לבחור שהכירה מאל-עזריה (מחוץ לגבולות ירושלים), כדי להתחמק מהנישואים. היא חשבה שארוסין ניתן לבטל בקלות, אבל כאשר היחסים בינה לבין ארוסה הדרדרו והיא רצתה לבטלם, התברר לה שמשרד הפנים רושם ביטול ארוסין כגרושין לכל דבר. בחברה הפלסטינית האחריות על גרושין מוטלת על האשה ומדביקים לה שם רע. ראניה התחתנה בלחץ משפחתי, ורק אחרי שנולדו לה 4 ילדים היא הצליחה להתגרש ולזכות בחרותה.
ראניה עזבה את בית משפחת בעלה באל-עזריה לאחר פחות משנה וחזרה לבית הוריה בירושלים, אך למרות זאת איבדה את תושבותה. כאשר ערערה על אבדן התושבות שלח לה בית המשפט בודק, שאמר לה שיעיד שהיא אכן מתגוררת בירושלים בתנאי שתסכים "לצאת אתו". ראניה סרבה, וערעורה נדחה. באותה שנה נולדה לה פגה שהוחזקה בבית החולים הדסה במשך חודשיים, ומתה לאחר שבוע מיום שחרורה. החשבון שראניה קבלה מבית החולים הגיע ל- 87,000 ש', וכשהיא ילדה את בנה השלישי הביטוח הלאומי דרש ממנה 8,000 ש' עבור הלידה. ראניה חזרה וערערה לעליון, והפעם בהצלחה. שופטת החזירה לה את תושבותה רטרואקטיבית משנת 2005.
איך ולמה התחלת להתנדב בלשכת העבודה?
ראניה: "ב- 2008 הודיע לי המוסד לביטוח לאומי שאני חייבת להם 3,800 שקל משום שבשנים 2006-7 לא שלמתי להם. האמת היא שפשוט לא ידעתי שאני צריכה לפתוח תיק בביטוח לאומי ולשלם. לאחר שהלכתי לפתוח תיק והגשתי את כל המסמכים הדרושים, התברר שהתיק לא נפתח. זה חזר על עצמו 3 פעמים, ורק בפעם הרביעית, אחרי שנה, כאשר דרשתי וקיבלתי אשור על מסירת מסמכים, פתחו לי תיק ושלמתי את החוב. חזרתי להתייצב בלשכת התעסוקה כשאני נושאת תינוק קטנטן, ואיש לא אמר לי שאני פטורה מהתייצבות. רק כשהילד הגיע לגיל שנה פטרו אותי, אבל לא אמרו לי שאני חייבת לחזור ולהתייצב כאשר לתינוק ימלאו שנתיים. המכתב של הביטוח הלאומי שהודיע לי על כך הגיע באחור של שלושה חודשים, ובינתיים שוב הפסדתי כמה חודשים של קצבה".

כאן לא תמו תלאותיה של ראניה. ב באוקטובר 2010 כשהגיעה ללשכת עם תאומים בבטנה, היה לחץ רב על הדלת המסתובבת בכניסה למשרד הפנים. היא היתה בחודש השמיני, נתקעה בדלת עם עוד 3 נשים, התעלפה, וכשהגיעה לביתה הפילה.

ראניה: "זה היה הקש ששבר את גב הגמל. החלטתי שברגע שאני אחזור ללשכת התעסוקה אני אעשה שם סדר ואמנע מנשים לעבור את מסלול היסורים שעברתי: הייתי מגיעה ללשכה בימי שלישי ועוזרת לסדר את הנשים בתור למנוע דוחק ודחיפות. הנהגתי שנשים בסוף ההריון או עם תינוקות נכנסות ללא תור, וכולן שומרות על כבודן. גם השומרים קבלו אותי בברכה. הם הסכימו להכניס נשים בהריון ועם תינוקות מהדלת של הגברים שהיא פחות צפופה, וקראו לי לעשות סדר בכניסה למשרד הפנים כאשר חיפושים בארנקי הנשים גזלו זמן רב ויצרו תורים ארוכים. בקשתי מנשים להגיע לשם עם תעודת זהות בלבד ולוותר על שלל האביזרים שהן סוחבות בארנקיהן, וזה באמת עזר. ב- 2012 בקשתי לפטור את הנשים מהתייצבות בתקופת הרמדאן, והם הסכימו גם לזה".

איך התחלת לעבוד במען?
ראניה: "כשחזרתי להתייצב בלשכה ב 2015 אחרי הולדת בני הקטן, פעיל מען ראה אותי מדברת עם נשים והזמין אותי לפגישה במשרד מען שבה מסבירים לנשים את זכויותיהן בביטוח הלאומי ובלשכת העבודה. באתי, לקחתי חוברות הסברה, וגיליתי שיש לי הרבה מה ללמוד על הנושא. בהדרגה הצטרפתי לביקורים של אנשי מען בלשכת התעסוקה וזה הלהיב אותי. כשהציעו לי להצטרף לצוות לא חשבתי שאוכל לעבוד במשרה מלאה, כי בני הקטן היה בן שנתיים וחצי, אבל הם התעקשו, ואני לא מצטערת אפילו לרגע על החלטתי. קודם כל אני מצליחה לעזור לנשים, ובמיוחד לחד הוריות, וזאת ממש מצווה. יצרנו קבוצת ווצאפ של הנשים בתור, וכל פעם שיש בעיה הן מכתבות אותנו, ואנחנו מטפלים בבעיה בצורה מיידית. כך הן מבינות יותר את זכויותיהן, ומתחזקות.
"שנית, החיים שלי השתנו לגמרי. לטענת חברותי אפילו ההבעה שלי יותר מחוייכת. אני מייעצת לכל מי שיכולה לצאת לעבוד ויש לה מי שיחזיק לה את הילדים, לעשות את זה. העבודה משנה לא רק את מצב הארנק, אלא את ההסתכלות על העתיד. אשה עובדת מוערכת כאשה שמי שיודעת לדאוג לעצמה ולילדים. הצוות תמיד קשוב אלי, מעודד אותי, ונותן לי להרגיש שיש לי ערך."

ראיינה: מיכל שורץ

צילום: ארז וגנר

התפרסם באתר סלונה: http://saloona.co.il/michalschwartz/?p=287