כל היצירות של דגנית ברסט

 
בהתחלה היה צילום שצולם מרחוק על חוף הים, ובו הופיעה דמות זעירה, "מתרחץ". הדמות הוגדלה והתקרבה. אחר כך צוירו ציורים על פי הדמות שבצילום והדמות התקרבה והתרחקה, מפציעה ו/או נעלמת מתוך/אל השדה -"הים". אחר כך נרשמו רישומים קטנים על פי הציורים, והדמות שוב קטנה. אז צולמו הרישומים והוגדלו ונוצר בן-כלאיים שהוא לא זה (רישום), ולא זה (צילום), אבל גם זה וגם זה. כך, בשרשרת הפעולות הללו הנוגעות זו בזו ונובעות זו מזו, נוצר ה"אין-סוף הקטן", שהוא המקום של השונה בתוך הדומה, ובהשאלה, המרחק שבתוך הקרבה. דגנית ברסט, דצמבר 1999
dganit-brest